מדינת פלסטין עצמאית היא אינטרס מובהק של מדינת ישראל, ובזירה הפוליטית-מדינית של היום, ישראל צריכה לעשות כל שביכולתה על מנת לקדם את הקמתה, שהרי אין התמיכה בעצמאות פלסטין משליכה על המשא ומתן לשלום בין המדינות.
מדינה פלסטינית עצמאית היא אינטרס ישראלי ממספר סיבות. ראשית, מדינה עצמאית נושאת באחריות חוקית אחרת, ורבה יותר, מאשר ישות שאינה מדינה, היא הרשות הפלסטינית כיום. כך, לדוגמה, יש לרשות כיום מעמד של משקיפה באו"ם, מעמד שהוא פחות משל מדינה. אחת האפשרויות שעמדו בפני הרשות, שלא נוצלה לבסוף, היתה לבקש מעצרת האו"ם שדרוג במעמדה למעמד של מדינה משקיפה (נוכחות בעצרת הכללית, בוועדות השונות ובארגונים בינלאומיים כגון בית הדין הבינלאומי בהאג, כולם ללא זכות הצבעה). מדינה פלסטינית עצמאית היא בעלת אחריות חוקית למעשיה בפני עצמה, בפני הקהילייה הבינלאומית ובפני האו"ם.
בתיק ניקרגואה נגד ארצות הברית, שהובא בפני בית הדין הבינלאומי בהאג, נקבע כי כאשר מדינה אינה מסוגלת לשלוט על קבוצות אלימות הפועלות משטחה כלפי מדינה אחרת, היא עדיין אחראית לפעולותיהן, וניתן להטיל עליה סנקציות בהתאם לחוק הבינלאומי. כך, בין שמדינה פלסטינית עצמאית תכלול את רצועת עזה או לא, היא תהיה אחראית בפני הקהילייה הבינלאומית על הפעולות האלימות שיבוצעו כנגד ישראל, אף שאינן מבוצעות בשמה. הסרת האחריות לכיבוש עם אחר תהווה שיפור משמעותי במדיניות ההסברה של ישראל ולתדמיתה הבינלאומית, אשר נמצאת כיום בשפל חסר תקדים, שגרם לבידודה הכמעט מוחלט בעולם.
שנית, מעמדה של ישראל בעולם יכול להשתדרג משמעותית גם בנושא זכות השיבה. מדינה פלסטינית עצמאית תאפשר מעין פתח יציאה בנושא, שעומד כתנאי מקדים לכל משא ומתן בין ישראל לפלסטינים. מדינה עצמאית תספק פתרון לפליטים הפלסטינים, אשר גורשו מבתיהם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ובכך תוריד את שאלת זכות השיבה משולחן הדיונים. בנוסף, מדינה פלסטינית עצמאית היא הוכחה לסיומו של הכיבוש הישראלי, ומוכנותה של ישראל למשא ומתן אמיתי לשלום לא תועמד עוד בספק, והעולם הערבי יצטרך לספק הסברים אחרים להתנגדותו לתהליך השלום.
שלישית, בהסכמי אוסלו נקבעו שלושה אזורים אשר חולקו בין ישראל לפלסטינים. שטח A (כ- 2.7% מהשטח הכולל של יהודה ושומרון) אמור להיות תחת שליטה מלאה של הרשות הפלסטינית. שטח זה כולל את כל הערים הפלסטיניות ואת השטח המקיף אותן, ללא ההתנחלויות הישראליות. על פי ההסכמים, כניסה לאזורים אלה אסורה לאזרחים ישראלים ולצה"ל, למעט מעצרי מבוקשים, ובתיאום עם הרשות הפלסטינית. בפועל, שטח A נמצא תחת שליטה פלסטינית ביום ושל ישראל בלילה.
שטח B (כ- 25.1% מהשטח הכולל) אמור להימצא תחת שליטה משותפת של ישראל והפלסטינים וכולל שטחים פלסטינים ללא התנחלויות ישראליות. בפועל, שטח B נמצא תחת שליטה ישראלית מלאה, מאחר שצה"ל מחזיק בשטח כ-70 נקודות מעבר, בנוסף למחסומים קבועים, המקשים על תנועת הפלסטינים בין הערים והכפרים השונים. שטח C (כ- 72.2% מהשטח הכולל) אמור להיות בשליטה ישראלית מלאה, וכולל את כל ההתנחלויות הישראליות והאזורים המקיפים אותן (כולל כפרים פלסטיניים), כמו גם "אזורי ביטחון" מוגדרים. מדינה פלסטינית עצמאית בעלת כוח שיטור משמעותי (הקורם עור וגידים בימים אלה באמצעות סיוע גרמני), תאפשר הפחתת נוכחות צה"לית בשני אזורים לפחות, מהלך אשר אמנם יחייב היערכות ישראלית אחרת מזו של היום, אך לטווח ארוך יאפשר חיסכון משמעותי בכוח אדם ובתקציב הביטחון.
בנאום בר אילן ביוני 2009 הודיע ראש הממשלה בנימין נתניהו כי יתמוך בשתי מדינות לשני עמים, תחת תנאים מוקדמים. נראה כי התנגדותו למדינה פלסטינית עצמאית בספטמבר האחרון היא יותר תדמיתית מאשר עקרונית, בעיקר בשל רצונו לשמור על הקואליציה הימנית שהרכיב ובשל אי הסכמתם של הפלסטינים לתנאים המוקדמים שהציב. עם זאת, לכל מטבע שני צדדים. נראה כי החלטתו של אבו מאזן להכריז חד-צדדית על מדינה פלסטינית עצמאית גם היא תדמיתית, אולי משום שהוא מעוניין להותיר את חותמו וליצור מורשת חדשה.
מדינת פלסטין עצמאית היא אינטרס ישראלי מובהק. תמיכה בעצמאותה תוביל לאחריות בפני החוק הבינלאומי, תתרום לשיפור משמעותי במעמדה של ישראל בעולם, תפתור רת בעיית זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים ותוכיח את מוכנותה של ישראל לשלום אמיתי. בנוסף, תופחת נוכחות הצבא באזורים המוגדרים, דבר אשר יאפשר חיסכון משמעותי בתקציב הביטחון בטווח הארוך.
